מדינת ישראל נ' אניגמה פלנט טכנולוגיות בע"מ ואח'

החלטה

1.כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בו יוחסו להם עבירות של אי הגשת דוח תקופתי במועד – 4 עבירות לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מע"מ בקשר עם סעיפים 67, 69 ו- 88 לחוק האמור ביחד עם סעיפים 20, 23 לתקנות ובעבירה של הגשת דוח הכולל ידיעה לא נכונה או לא מדויקת בלא הסבר סביר- עבירה לפי סעיף 117(א)(3) לחוק בקשר עם הסעיפים הנ"ל.

2.על פי כתב האישום המתוקן הנאשמים לא הגישו 4 דוחות תקופתיים- המתייחסים לחודשים 6/08, 8/08, 10/08 ו- 12/08 ובתאריך 29/5/08 הגישו את דוח 04/08 על סך 23,109 ₪, הצהירו בדוח על יתרה לתשלום בשיעור 0, כאשר על פי נתוני הדוח היו צריכים להצהיר על יתרה לתשלום בסך 23,109 ₪. הפרש המס שולם ביום 3/9/09.

3.בתאריך 13/9/09 טען ב"כ הנאשמים עו"ד שרמן כי כתב האישום המתוקן אינו מגלה עבירה של מסירת ידיעה לא נכונה או לא מדויקת- עבירה לפי סעיף 117(א)(3) לחוק מע"מ. לדבריו, מעובדה מס' 2 עולה כי הנאשם הגיש דוח הכולל ידיעות נכונות, אך מה שלא נכון זה רישום סכום המס.

על כן ביקש ב"כ הנאשם לתקן את כתב האישום באופן שהעבירה שתיוחס לנאשם בגין עובדה 2 תהיה הגשת דוח ללא תשלום- עבירה לפי סעיף 117(א)(6) לחוק הנ"ל.

4.בתאריך 7/2/2010 טענה ב"כ המאשימה כי על פי ספרו של גיורא עמיר- "עבירות מס ועבירות הלבנת הון"- הרי סעיף 117(א)(3) מעניש את מי שמוסר ידיעה לא נכונה או לא מדויקת ללא הסבר סביר או שמסר דוח או מסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור.

לדבריה, מסירה ללא הסבר של ידיעה לא נכונה או לא מדויקת, בין אם נמסרת כנתון עצמאי ובין אם היא כלולה בדוח או מסמך אחר, היא עבירה.

סעיף 69 לחוק מחייב עוסק לכלול בדוח פרטים שונים בדבר עסקאות.

כל טעות, אף אם היא טעות בתום לב, תתבטא בסופו של דבר בסכום המס לתשלום. ועל כן, מסירת סכום לתשלום שאינו נכון עשויה להיות מסירת ידיעה לא נכונה.

גם על פי תקנה 23 לתקנות הקובעת כי העוסק ימלא בדוח את כל הפרטים הנדרשים, ניתן ללמוד כי במקרה הנוכחי הוגש דוח, הדוח כלל עסקאות, בדוח רואים את סכום העסקאות, סכום מס, סכום מס תשומות ובשורה התחתונה הסכום לתשלום הנו 0. מדובר בנתון כוזב בתוך הדוח.

גם בהתאם להנחיות אגף המכס והמע"מ, משנת 1997 "אם דוח הוגש כאשר נרשמו בו פרטים כוזבים, למשל סכום לתשלום נמוך מן הסכום האמיתי, יש לראותו כדוח כוזב – עבירה על פי סעיף 117(א)(3) לחוק מע"מ". לפיכך טענה ב"כ המאשימה החלק המיוחס לפי סעיף 117(א)(3) אכן מגלה את העבירה ויש לדחות את הטענה.

5.ב"כ הנאשמים השיב כי הידיעות הכלולות בדוח הן אמת- סכום העסקאות וסכום התשומות. הנתון שאינו נכון הוא תוצאה של חישוב אריתמטי ואילו סעיף 117(א)(3) מתייחס אך ורק ל"ידיעה".

רישום סכום 0 בשורת שדה לתשלום, איננו ידיעה כדרישת סעיף 117 לחוק.

הנאשם ניסה להגיש את הדוח בסניף הבנק על מנת שהדוח יחשב כ-הוגש. על פי החוק, את המע"מ צריך להגיש ביחד עם תשלום. ברגע שנרשם 0 בשדה תשלום, הבנק מקבל זאת. אולם מבחינה משפטית דוח שלא צורף אליו תשלום איננו נחשב לדוח אשר הוגש ועל כן מדובר על עבירה לפי סעיף 117(א)(6).

לטענת ב"כ הנאשמים הנפקות לטענה זו היא רצונו של הנאשם להגיש בקשה להמיר האישום לקנס מנהלי: סעיף 117(א)(3) אינו כלול בחוק עבירות מנהליות בניגוד לסעיף 117(א)(6) ועל כן קיימת חשיבות להכרעה בעניין זה בשלב זה.

6.בנוסף, טען ב"כ הנאשמים כי מחיקת הוראת חיקוק 3 המייחסת לנאשם 2 אחריות למחדלי הנאשמת 1 מכוח סעיף 119 לחוק, מביאה למסקנה שכתב האישום אינו מגלה עבירה כלשהי לגבי נאשם 2 ועל כן יש למוחקו מכתב האישום.

הנאשם 2 אישית אינו חייב להגיש דבר, ובכתב האישום נטען כי הוא לא הגיש דוחות למרות שהייתה עליו חובה.

אף ב"כ הנאשמים הפנה לספרו של גיורא עמיר ולהוראות החוק הרלוונטיות.

7.כן טען ב"כ הנאשמים כי בתיקי מיסים המתנהלים על ידי רשות המיסים, כאשר מדובר באי תשלום ניכויים כשהמעסיק רושם בדוח נתוני אמת אך רושם סכום לתשלום 0 כדי לעמוד בחובת הדיווח הוא לא מועמד לדין על הגשת דיווח כוזב.

8.לעניין סעיף 119, השיבה ב"כ המאשימה כי על פי הנחיה שנתקבלה ממנהלת המחלקה הפיסקלית בפרקליטות המדינה, יש להפסיק להשתמש בסעיף 119 שכן מדובר באחריות אישית של מנהל ואילו שימוש בסעיף הנ"ל יכול לגרום לכך שתועלה טענה בדבר אחריות קפידה.